יום רביעי, 27 בפברואר 2013

תוכו אכול! קליפתו זרוק!

אני עוקב אחר הבלוג של תומר פרסיקו "לולאת האל".
הוא איש מרשים, בעל ידיעות רבות ויכולת ניתוח מרשימה. אני מפנה אליו מפעם לפעם ומוצא בדבריו טעם לענות בהם.
מפעם לפעם אני חש אי נוחות מסגנון הכתיבה שלו ולאחרונה התחדד העניין הבא.

פרסיקו הזמין עצמו ללשכתו של רבה של שהם המיועד לכהונת רב ראשי- הרב סתיו- בכדי לתהות על קנקנו ולראות אם יש חדש תחת השמש הרבנית. ממצאיו של פרסיקו היו שמדובר באורתודוקסיה הישנה והפטרונית. כפי שתראו בציטוטיו שהובאו בסוף הפוסט, פרסיקו אינו מתאכזב מהאורתודקסיה אלא מחוסר ההכרה במציאות. לדידי, זו האורתודוקסיה. היא לא זורמת עם המציאות.   ולכן איני מסכים עם תובנתו של פרסיקו שלהלן.
מהכא להתם, הוא הספיק לכתוב במספר במות ולהציג את חולשתו של הרב סתיו.

אני לא מבקש להתעכב על התוכן. אני מסכים עם פרסיקו ברוב ביקורתו על הרב סתיו.
אבל אני שואל: איפה פרסיקו חי? החברה החרדית (הליטאית וש"ס) השתלטה על מוסדות הרבנות.
כעת ישנה הזדמנות ממשית לדמות ישרה, הגונה שעושה הרבה חסדים ומעשים טובים, ופרסיקו עוסק בעתיד הבעייתי והלא מושלם במקום לראות את ההווה המזעזע.
על כגון דא אמרו: ענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את מקדשנו.

ואם באשר לענוותנותו של אבקולס נתהה האם מדובר באירוניה או בענוה, תוהה אני יותר ויותר באשר לקשרי הצורה והתוכן אצל פרסיקו.
אני מצייר לעצמי אינטלקטואל המשכים לכוס קפה בשלוות נפש סטואית על פי רוב ומבקר את אלו שלא מאפשרים נישואין אזרחיים וכיוצא בהנה עוולות כנגד מצביעי מרצ השייכים למילייה מסויים מאד. פרסיקו עסוק בדאגה לכלל החברה הישראלית, אולם תמהני אם הוא שוכן במגדל הבלוג (המצויין) שלו או בתוך עמו הוא יושב.

הרב סתיו הוא רב טוב כי אכפת לו מהסובב אותו. מה אכפת לי כמה הוא פטרון כלפיי וכלפי אחרים?
אלה שאכפת להם יותר משינויים לא מושלמים מדי מקלקלים את השורה.

סגנונו הבוטח והמשתלח של פרסיקו (המשתלח מצוי יותר בפרסומים בבלוג שלו ופחות בפרסומים בבמות מעודנות כגון זו של בית אבי חי) מעיד על כך שהחברה הישראלית שהוא רואה לנגד עיניו מצומצמת מאד, ולא רואה את בעיות השעה העיקריות של החברה הישראלית.

ומאידך, טוב לראות איש בעל השכלה אקדמית מרשימה מחובר מאד למושא חקירתו.

אסיים בשני ציטוטים של פרסיקו. כאשר אני קורא את פרסיקו אני רואה רק את סעיף ב. לא את סעיף א. אולי אני טועה.
א. אפתח בעמדתי: אני מעוניין שהרב סתיו יבחר לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. עם כל חסרונותיו מבחינת ההשקפה האזרחית והדתית שלי, הוא כנראה טוב יותר מכל המועמדים האחרים, ומחלקם בהפרש ניכר. אני גם מעוניין שהרבנות הראשית תמשיך להתקיים , וגם זאת למרות שלכאורה התמוטטותה תביא לעלייה מהירה בחופש הדת. אני מאמין שאנחנו בדרך לחופש דת (לפחות בענייני נישואים) בכל מקרה, וגם אם כהונתו של הרב סתיו תאריך את חיי הרבנות, היא לא תצליח לעצור את ההתפתחות לכיוון הזה.

ב. אז למה התאכזבתי מעמדותיו של הרב סתיו? התאכזבתי ממה שלדעתי מסמן חוסר הכרה מצדו של סתיו במציאות הנוכחית, וחוסר רצון מצדו להביא את ההלכה להתמודדות עם המציאות הנוכחית. כלומר יש כאן שתי רמות של חציצה בין התורה על פי הרב סתיו למציאות: ראשית, היא לא מכירה אותה. שנית, היא לא מפנימה אותה.

יום יבוא וידחפו ל"רבה ראשית לישראל". למה לא בעצם? רבה ראשית אשכנזית ו/או ספרדית?

יום חמישי, 14 בפברואר 2013

כח דהיתרא עדיף

בפוסט אודות בית הלל העירני ידידי נדב אטינגר מספר הערות (מופיעות כתגובה על הפוסט) ועל אחת מהן מבקש אני להתעכב.

נדב כותב: לא עיינתי לעומק בכל תשובות וועד הרבנים אלא רק בהתרשמות כללית אך מהתרשמות ראשונית עולה בי השאלה האם אצלם [וגם אצל רבני בית הילל] יתכן מצב של חומרי בית הילל לעומת קולי בית שמאי כפי שהייה בתקופת התנאים? 
כאמור אני מביא שאלות אלו כפתיחה למחשבה שניתן להרחיב עוד הרבה. משאלות אלו ועוד בעקבות הרשימה עולה אצלי המחשבה כי ההלכה היא מערכת עם כללי התנהלות משלה ויתכן כי יש בה לא מעט סרבול אולם כמערכת היא מכילה בתוכה איזונים פנימיים חומרות מחד וקולות מאידך ואלו ואלו באים לידי ביטוי לעיתים קרובות בצורה פורמאלית ולעיתים מנוכרת, אך בסוף בדרכה המפותלת יוצרת ההלכה מציאות שלמה. 
מטבעם של מערכות שהם יכולות לעבור שינויים. אך אם שינוי זה יהיה דרסטי מידי ויחול רק על מיעוט חלקי המערכת ולא יכלול את מכלול הגורמים המרכיבים את המערכת, במקום שינוי תהיה קטסטרופה ופירוק. אני מודה שזה מרתיע אותי. 


באשר לעניין החומרות- שהאורתודוקס האשכנזי המצוי חייב אותן לשם שמרנותו- ברצוני להעיר:

א. מי אמר שצריך חומרות בעולם? 
ב. כמעט כל חומרא באה לידי קולא ולהיפך. מי שמחמיר בצניעות מקל לרוב ביחס לכבודן של נשים והעצמתן (אע"פ שלטענתו הצניעות היא העצמת האשה); מי שמחמיר (לרוב) בצדק הלכתי מקל בצדק חברתי; מי שמחמיר בהלכות ארץ ישראל מקל בהלכות יחס לאדם האחר [שמאלני, ערבי]). לצערי זהו יחס מתאמי (ולא סיבתי בהכרח)!
מרגלא בפומיהו דתלמידי ישיבת הר עציון שהרב ליכטנשטיין (המתגלח לקראת שבת בימי ספירת העומר) אינו מקל בדיני גילוח בספירת העומר, אלא מחמיר  בדיני כבוד שבת.
גם פסיקותיהם המקלות של אנשי ועד ההלכה הן תפיסות מחמירות. ההחלטה לאכול בצהרי תשעה באב מחמירה בתפיסת שיבת ישראל לארצו כנס גדול המאזן את חורבן בית שני באופן חלקי (אין ביטול של הצום אלא צמצום שלו).
ג. תיאורו של נדב את האיזונים בהלכה נכון לדעתי יותר בהיבט האישי. כל אדם יוצר איזונים בעולמו ההלכתי. האם ניתן לראות את האיזון בתוך ההלכה כדבר קבוע? מסופקני. ההלכה נקבעה ע"י בני אדם שאין דומה נפשם זו לזו. המערכת האיזונית של סורא שונה מזו של נהרדעא ומזו של מחוזא. 
גישת נדב מזכירה לי את דברי הראי"ה קוק באורות התורה המציג את התורה כגוף שלם ומפורט. גם אם הדברים יכולים להתקבל ביחס לתורה שבכתב, צריך תמימות גדולה בכדי להאמין שיתקבלו ביחס לתורה שבע"פ!





יום שלישי, 5 בפברואר 2013

משהו חדש מתחיל. משהו חדש יסתיים?

שינוי מהותי בכך שבנט מנהיג את הבית היהודי הוא שבנט לא ילך אחרי רבנים. מעניין היה לראות את ש"ס פונה לרבני הציונות הדתית שידברו על לב בנט להסיר את גזירות לפיד מן הציבור החרדי.

אבל לבנט יש כיפה קטנה, אין זקן והוא לוחץ יד לנשים. אלה סממנים של אדם שהולך אחרי דעותיו ולא אחר רבניו.
במובן זה מדובר בחידוש משמעותי בהנהגת הציונות הדתית.

חידוש זה מאפיין את המצב בשטח. רוב האנשים בציונות הדתית שבעים מהליכה אחרי רבנים. אין להם צורך במי שיאמר להם מה לחשוב אודות סירוב פקודה, שמירת נגיעה וכו'. מדובר במעמד ביניים שמאד דומה לזה שהצביע בציבור החילוני ל"יש עתיד" ואין פלא בחיבור בין לפיד לבנט.

מרגלא בפומיה של הרב יהודה ברנדס שהדת היהודית מחנכת לחירות קשה בה האדם בוחר ולא הרבנים בוחרים עבורו. בעבר פניתי אליו בשאלת רב והוא אמר לי שאבחר את הפסיקה שאני רוצה באותו נושא ויהיה מי שימצא לי פתח הלכתי. דברים אלה העבירו אלי את כובד משקלה של הפסיקה ההלכתית ועד היום חקוק בי אותו משפט. "עשה לך רב" והעיקר הוא ה"עשה לך" ולא הרב.

החסרון הוא שמעמד הביניים החילוני והדתי אינו בוחר ברוח אלא בחומר. השינוי שרוצים הוא כשיושבים על כוס קפה או לאחר הזמנת נופש בדקה ה90 בחו"ל או עוד איזה שהוא חפץ לא נצרך באתר בא בטוב וכיו"ב.
מאידך שינוי זה מבטא רצון של אנשים בעצמאות ולא בתלות.

מבחנם של לפיד ובנט יהיה עד כמה ירצו שים את עצמם במרכז. אם לפיד יבחר בתפקיד שר החוץ, הוא לא יהיה שונה מעמיר פרץ שנשא בתפקיד הבטחון. הוא לא יקח תיק שישא את האג'נדה החברתית שבזכותה נבחר.
ישנה מסורת פרלמנטרית ומסורת של מצביעים שיש להתייחס אליה בכבוד גם כשמשהו חדש מתחיל.

האם יאיר יתגלה כיהיר? האם אמרותיו של נפתלי יהיו שפירות באזני בוחריו? ראו את המאמר הבא ואת המונח האכדי הבא בעקבות דברי פרופ' וינפלד: שליח חכם- שלום בין מלכים ישכין.