יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

מה לחיסון נגד פוליו, אקטיביזם רבני ויאיר לפיד?

א. לאחרונה התבשרנו כי הרבנים הראשיים לישראל פרסמו קריאה לחסן ילדים מנגיף הפוליו.

ראשית, מדוע קראו קריאה (קריאת קודש) ולא פסק הלכה? "מוטלת חובה קדושה ומצווה על כל הורה לחסן ילדיו". מה מעמדן של חובה קדושה ומצוה?

שנית, רבנים ראשיים אינם רגילים לפרסם פסקים על סוגיות שונות הבוערות בחברה הישראלית. מה נשתנה?

ב. הרבנים הראשיים הם קודם כל רבנים ראשיים של העדה החרדית. על ידיה נבחרו ולמענה הם פועלים. הרבנות הראשית מפרנסת לא מעט בתי אב חרדיים, מתפקידי דיינות ועד לתפקידי משגיחי כשרות.

הביטוי "קריאת קודש" נפוץ בחברה החרדית, ונעשה בו שימוש למטרות כמו: הצבעה בבחירות למועמד מטעמה, תמיכה בנזקקים, זהירות בטיולים ושמירת הברית (=הוצאת זרע לבטלה).

גם במקרה שלנו היה חשש שלא יחוסנו תינוקות של בית רבן ולאחר שגם הרב פירר סמך ידיו על הצורך בחיסון, ואחר "בירור מקיף עם הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות", נקראה הקריאה.

ג. אם הנחתי באשר לנמעני קריאת הקודש נכונה, הרי שהרבנים הראשיים לישראל פונים למגזר מסויים בחברה הישראלית. אחת המשמעויות של קביעה זו היא שהרבנים הנוכחיים הם אנשים רלוונטיים לציבור החרדי(לפחות בעיני עצמם), וזו בשורה חדשה עבור הציבור החרדי האשכנזי שהרבנות הראשית היתה עבורו מוקצה מחמת מיאוס (האם מאז הסתלקות הרב אלישיב נמוגו גדולי תורה ופתאום לרב הראשי האשכנזי יש ערך?)

ד. אלא שההשערה בסעיף ג נראית רחוקה. לכן אציע הסבר סביר יותר.

בעקבות מותו של הרב עובדיה יוסף, הספדו ע"י הרב לאו (אביו של הרב הראשי; "האב הראשי" כלשונו של השר אורי אורבך), ודיווח של הרב דוד לאו אודות שהייתו בחדרו של הרב יוסף ברגעיו האחרונים, אני סבור שיותר מאשר שליח של החברה הליטאית, הרב דוד לאו הוא מינוי אשכנזי של ש"ס שלא רצתה את הרב סתיו שביקש לבטל את השגחת "בית יוסף".

שאלה שאין לי תשובה אליה היא מדוע הלכה משפחת לאו אצל מרן? (מסתבר שזה חיידק משפחתי שהרי הרב בני לאו כתב עליו את עבודת הדוקטורט שלו והוא רואה בו את "אחרון האחרונים").

ד. כאמור, הרבנים הראשיים ממליצים לקבל את חוות דעת הגורמים המקצועיים.

וכאן אנו באים לשאלה: מהו תפקידה של תורה (במינוח של קריאת קדש)?
כיצד היא שמה ראשה בסוגיות מקצועיות שאינן עניין למלחמתה של תורה? או שמא הכל הוא עניין של תורה, שהרי תורת חיים תורתנו, ולא ניתנה רשות לרופא לרפא לולא חוות דעת תורנית?

השאלה מוכיחה שאכן זוהי קריאה ציבורית של הרבנים הרואים עצמם כפרנסי הציבור בכל עניין. כך- להבדיל ושלא להבדיל- חושבים רבנים בסמכותם לטפל בהטרדות מיניות (ע"ע מקרה הרב קופולוביץ בנתיב מאיר שהוזכר כאן בפוסט המתייחס לפרשת אלון; שמחתי לראות שלפורום תקנה צורפו לאחרונה לא מעט נשים המומחיות בעניין הטרדות מיניות
), כך הם מעורבים פעמים רבות בענייני שלום בית בתוך הקהילה, וכך הם מכריעים בסוגיות מדיניות.
האם כך ראוי? הרב מיכאל אברהם סובר שכך יאה. במאמרו שהוזכר בפוסט אחר  הוא גורס שקיימות שאלות ערכיות מעבר לשאלות מקצועיות ובהן רלוונטית דעת תורה.

אגב, בהתלבטות דומה עסק שר האוצר יאיר לפיד (שמלווה אותנו בפוסטים האחרונים). מחד, ב2012 הוא גרס שאינו כלכלן ולכן לא יתאים להיות שר אוצר, ומאידך, כיום הוא רואה בעצמו איש מתאים לתפקיד בשל כוחו הפוליטי העומד מאחורי תפיסה ערכית של הציבור שבחר בו לשנות.
אגב, משרד האוצר מיישם בעשור האחרון (ואולי לפני כן) את ההבדל בין תפיסות פוליטיות המתיימרות להיות ערכיות של שרים המתמנים והולכים, לבין "נערי האוצר" והממונים עליהם האחראים על שמירה מקצועית- נטולת פניות כביכול- על קופת המדינה.


ה. מכאן אנו באים לשאלה: האם התפיסה התורנית רואה בהכרעותיה הכרעות מקצועיות כמו של מומחה במגזרים אחרים?

בעניין זה אזכיר הרצאה של אחי- ד"ר יצחק ברנד- הנוגעת בעניין זה. בהרצאתו הוא מנתח פסקי הלכה רפואיים של בעל ה"ציץ אליעזר" ומשווה לפסיקות של רבנים אחרים (בין השאר, הרב עובדיה יוסף). הוא מראה בהרצאתו שלרב וולדנברג (ה"ציץ אליעזר") היו עמדות ערכיות בפסיקת ההלכה, בשונה מעמדות הלכתיות אחרות אותן הוא מכנה פוזיטיביסטיות, הרואות בפסק ההלכה מהלך מכני של תרגום טכני של עולם חז"ל לימינו. הנה קישור להרצאה (החל מן הדקה הראשונה).

אני סבור שעמדה פוזיטיבסטית מתייחסת להלכה כמקצוע בו נדרשת מומחיות. צריך לדעת ולהקיף חומר רב וצריך לדעת לפלוט אותו בהקשר מתאים.
אלא שהעמדה האחרת רואה בתורה משהו שהוא מעבר למקצוע: דרך חיים. זה מזכיר לי את דברי הראי"ה קוק באורות הקדש שלכל לימוד נדרש בסיס של יראת שמים.

בהשלכות לחיינו, אני מתקשה להחליט בין העמדות. מחד, אני סבור שחלק לא קטן מן המחזיקים בתורה- הרבנים- מנותקים לרוב מחיי הציבור, וסבורים שהם מבינים בתחומים רבים, במקום להיות מודעים למוגבלותם האנושית ולהפנות את צאן מרעיתם לבעלי מקצוע. כלומר, הם סבורים שערך התורה הוא היעד להכוונת אנשים בכל תחומי חייהם. מאידך, הרבנים אינם נציגי התורה בהכרח. ואיש תורה ראוי, אמור לדעת היכן נגמר תפקידו והיכן מתחיל.
שאלה היא היכן מתחיל תפקידו? בכך אני הולך אחר המעט ששמעתי מהרב יהודה ברנדס שסבור שרב טוב משאיר את ההכרעות בידי תלמידו (בטענה כנגד השו"תים הסלולריים והאינטרנטיים). בכך נמצא שתפקידו של הרב הוא ללמד את שומעי לקחו כיצד לקרוא בתורה, כיצד לנתח ולהתייחס למקורות, מתוך כוונה שיתעצמו עמו בהלכה ויביעו התייחסות משלהם לעמדתו. היום מערכת החינוך קוראת לכך "למידה משמעותית".

נ.ב
א. הנה דוגמה למומחיות רבנית בתחום עבירות המין; אגב, עולה מדברי הרב אבינר שהלכת "בטל בשישים" רלוונטית בעניינים אלו.
ב. הנה עוד דוגמה
ג. והנה דוגמה לכך- שאולי- אנשים מסויימים הרואים בדעת התורה של רבותיהם דעה של מומחים, אינם מוכנים לקבל דעה אחרת. אולי.