מדי חג במועדו, חוזר בני מהגן עם משהו חמוד שתמונתו טבועה עליו. כבר מזמן הורגלתי בכך שסרטים שונים באינטרנט המיועדים לילדים- כביכול- הם בעצם סרטים עם רמיזות רבות להורים ומיועדים להם לא פחות מלילדים (וגם מיניות- לצערי הרב- לא נפקדת מסרטונים אלה, ומן הפרסומות הנלוות אליהם).
קל מאד להיכבש במתיקות הילד ובאמצעי השיווק של הגן. אלא שנזכרתי בכינוי הרווח בגנים לילדים: נסיך!
ואכן, מנהג מלכות אנו נוהגים בילדינו. הכל מוכן לפניהם והם נהוגים במרכבת משנה ברחוב העיר.
ובתודעת נסיכות מעין זו קשה לחנך. קשה לגדל אדם להיות עצמאי כאשר הוא לומד להבין שהוא מזרע המלכות.
החברה שלנו מעוניינת בנסיכים. לא רק נסיכי המדיה, אלא נסיכים בשנות ה20 וה30 לחייהם שמקבלים לידיהם ניהול של כל מיני ארגונים ומוסדות. המרץ שלהם והקצב שלהם מסמים את העין- על פי רוב- מחוסר הנסיון וחוסר העומק ויישוב הדעת.
אין דברים חדשים במה שאני כותב, אבל אני מופתע לראות כמה הרגש כובש את המחשבה הישרה.
גם בפוליטיקה הישראלית מתרבים הנסיכים. אם פעם היו לנו כמה נסיכים בליכוד, היום יש לנו מפלגות של נסיכים. יש עתיד היא מפלגה של נסיכי תרבות, ג'ודו ויופי שמצטלמים לא רע בכלל, ועושים מעשי נסיכים בעמדם בראש עמותות וארגונים שעושים טוב למען הזולת בזמנם החופשי; זאת, כמובן, לאחר ש"עשו לביתם".
מה הבעיה אצל נסיכים? הם לא מתמסרים לרעיון מלבד לרעיון הנסיכות המכונה בקבלה ובחסידות "אנא אמלוך".
דהיינו, נסיך שהעם יביע כנגדו מחאה משמעותית, ילך להיות נסיך של מישהו אחר. לא רציתם בי נסיך שלכם, אהיה נסיך אחר.
המגיד ממזריטש מלמד בספרו "מגיד דבריו ליעקב" שהתיקון של חטא הנרקיסיזם הוא במעבר מתודעת "אנא אמלוך" לתודעת "אין מלך בלא עם". העם, העממיות, הם מקור הנהגתו של המלך. לא רק מעמד הביניים.
ומכאן לשאלה החשובה: כמה מנהיג צריך להיות עממי? פרק שני במסכת סנהדרין מתווה הלכות הנהגה ושיתוף ציבורי עבור כהנים גדולים ועבור מלכים. ברור שהעם צריך לנהוג בהם כבוד, וברור שהם צריכים לנהוג כבוד בעם. כאשר מופר אחד מהכללים הללו, פורצת האלימות להשבת הקונצנזוס.
בעולם המודרני לתקשורת תפקיד חשוב בכך. דיווחים על הגלידה שרוכש רוה"מ למעונו, הופכים להיות נחלת הכלל.
ונסיים ב"לייק": מי שרגיל לחיות בתודעת נסיך, זקוק לLIKE תמידי. כאשר אין מספיק LIKE, אינני נסיך בעיניכם. לא ירחק היום שילדים יחזרו מבית הספר ויבקשו מהוריהם לעשות להם LIKE כי במסגרת בית הספר יצרו לימודי ריאליטי שככל שיגברו הLIKEים, ירווח לתלמיד. המורים שיזמו זאת יזכו- כמובן- לשבח, על כך שחיברו בין עולם התלמיד לעולם ההוראה.
קל מאד להיכבש במתיקות הילד ובאמצעי השיווק של הגן. אלא שנזכרתי בכינוי הרווח בגנים לילדים: נסיך!
ואכן, מנהג מלכות אנו נוהגים בילדינו. הכל מוכן לפניהם והם נהוגים במרכבת משנה ברחוב העיר.
ובתודעת נסיכות מעין זו קשה לחנך. קשה לגדל אדם להיות עצמאי כאשר הוא לומד להבין שהוא מזרע המלכות.
החברה שלנו מעוניינת בנסיכים. לא רק נסיכי המדיה, אלא נסיכים בשנות ה20 וה30 לחייהם שמקבלים לידיהם ניהול של כל מיני ארגונים ומוסדות. המרץ שלהם והקצב שלהם מסמים את העין- על פי רוב- מחוסר הנסיון וחוסר העומק ויישוב הדעת.
אין דברים חדשים במה שאני כותב, אבל אני מופתע לראות כמה הרגש כובש את המחשבה הישרה.
גם בפוליטיקה הישראלית מתרבים הנסיכים. אם פעם היו לנו כמה נסיכים בליכוד, היום יש לנו מפלגות של נסיכים. יש עתיד היא מפלגה של נסיכי תרבות, ג'ודו ויופי שמצטלמים לא רע בכלל, ועושים מעשי נסיכים בעמדם בראש עמותות וארגונים שעושים טוב למען הזולת בזמנם החופשי; זאת, כמובן, לאחר ש"עשו לביתם".
מה הבעיה אצל נסיכים? הם לא מתמסרים לרעיון מלבד לרעיון הנסיכות המכונה בקבלה ובחסידות "אנא אמלוך".
דהיינו, נסיך שהעם יביע כנגדו מחאה משמעותית, ילך להיות נסיך של מישהו אחר. לא רציתם בי נסיך שלכם, אהיה נסיך אחר.
המגיד ממזריטש מלמד בספרו "מגיד דבריו ליעקב" שהתיקון של חטא הנרקיסיזם הוא במעבר מתודעת "אנא אמלוך" לתודעת "אין מלך בלא עם". העם, העממיות, הם מקור הנהגתו של המלך. לא רק מעמד הביניים.
ומכאן לשאלה החשובה: כמה מנהיג צריך להיות עממי? פרק שני במסכת סנהדרין מתווה הלכות הנהגה ושיתוף ציבורי עבור כהנים גדולים ועבור מלכים. ברור שהעם צריך לנהוג בהם כבוד, וברור שהם צריכים לנהוג כבוד בעם. כאשר מופר אחד מהכללים הללו, פורצת האלימות להשבת הקונצנזוס.
בעולם המודרני לתקשורת תפקיד חשוב בכך. דיווחים על הגלידה שרוכש רוה"מ למעונו, הופכים להיות נחלת הכלל.
ונסיים ב"לייק": מי שרגיל לחיות בתודעת נסיך, זקוק לLIKE תמידי. כאשר אין מספיק LIKE, אינני נסיך בעיניכם. לא ירחק היום שילדים יחזרו מבית הספר ויבקשו מהוריהם לעשות להם LIKE כי במסגרת בית הספר יצרו לימודי ריאליטי שככל שיגברו הLIKEים, ירווח לתלמיד. המורים שיזמו זאת יזכו- כמובן- לשבח, על כך שחיברו בין עולם התלמיד לעולם ההוראה.
מאז שאני אבא שמתי לב לתופעה הזו שהצוציקים האלו מכונים נסיכים וכתוצאה מכך גם מתנהגים ככאלה: תעשו, תשרתו אותי, תביאו לי ותיקחו אותי לפה ולשם וההורים כמו משרתים נאמנים מבצעים הכל אפילו בלי לשאול למה?
השבמחקהמקרים היותר חמורים זה כשקוראים לילד"מלך" ולילדה "מלכה" - פה המצב מגיע ממש לשלטון עריצות של הילדים בהורים.
מאז , אני כבר לא קורא לבת שלי נסיכה...