הזדקנתי.
אני כבר לא כמה דברים.
הפסקתי לקרוא YNET
אחרי שפרסמו את הקלטת המתעדת את רגעיהם האחרונים של החטופים. בשביל מי זה טוב? כמה
הורים, נערים, וסתם אנשים רגישים לא ישנים בגלל קלטת זו? כמה מהם אפופי חרדה
ואימה?
לא מאזין לגלי
צה"ל כי אופן מסירת החדשות מפריע לי. שלא לדבר על ניב רסקין שעולם הרגש שלו
מסתיים במשחק כדורסל טוב. כשהוא שואל אלמנה, נכה או כל item
מהלך אחר "איך הרגשת כש...?", אני מעביר תחנה.
גם לא אוהב את הציניות
של "יהיה בסדר" ואת המלחמות התמידיות (והחשובות) בחברת HOT
וחברותיה.
גם "המלה
האחרונה" לא מדברת אלי, כי הנסיון להפגיש בין הומור לעומק באופן סדיר, לא
קונה אותי. (אגב, כל חברי הכנסת והשרים שהגיעו מהתקשורת, לוקים באותה מחלה. הם
ממלאים בכריזמה את סביבתם, ומותירים אותה רדודה כמותם, "תקשורתית").
לא מאזין לרשת ב כי זו
תחנה מיושנת ומשעממת.
לא אוהב לקרוא את מקור
ראשון כי מוסף שבת שלו כבר כמה שנים עיתון מבית מדרשו של הרב שג"ר. אותו
סגנון, שאני אוהב לקרוא אותו, אבל לא כל שבוע ורק בחילופם של לבושים. וכבר העיר
מורי חמי שקרא באיזשהו חג גליון שלהם שהוקדש לבתי כנסת, ונחשו מה? אף אחד מעשרת
בתי הכנסת לא היה ספרדי...
לא אוהב את עיתון
הארץ. הכותרות שלו הן אף פעם לא הכותרות שלי. השפה של בני ציפר אינה מובנת
לי.
לא אוהב את ערוץ 7,
ואת "בשבע". משעמם, מגזרי.
התחלתי לשמוע את גלי
ישראל,אבל אראל סג"ל נוטף ציניות וארסיות, שאינן פחותות מיהירותו של רזי
ברקאי.
כך לא משדרים. ראוי
שיהיה השדרן בעל dignity.
לא אוהב לקרוא את
פרסיקו באופן שוטף, כי הוא המתנגד לרבנות שלפי כמות הפרסומים שלו, הוא רב וירטואלי
לכל דבר.
אבל כאן, אחרי
הקנטורים והקטילות, נשאלת השאלה- מה כן? אתרים הם לרוב מאד מגזריים. לכן הם
די משעממים.
יאמרו לי: קח לך קצת
מכל אתר, ובנה לך אתר הבית שלך. זה מה שאני עושה עד כה. אך אין לי רצון להעביר
תחנות רדיו.
ויותר מכך, יש לי
שאיפה שתקום כאן תקשורת שמייצגת כמה צדדים, בכמה זויות משמעותיות (פוליטיקה,
כלכלה, דת, תרבות) בלי לרדת לצהוב, ובלי לפנות אל המזוויע.
תקשורת שתספק משהו
טוב, ולא חד גוני.
רובנו גר, מבלה,
מתפלל, שומע, קורא את מי ועם מי שחושב כמונו. לא נמאס?
אז מה אני מציע?
אני מציע תחנת רדיו
שיובילו אותה אינטלקטואלים- לא פלצנים ולא ליצנים.
בתחנה זו תהיה מוזיקה
טובה מכל הסוגים(אפילו מוזיקה מזרחית...), יהיו תכניות אירוח מעמיקות, והחדשות
יהיו תמיד מכמה תחומים (לא רק פוליטיקה, אונס, רצח ואלימות, וסיפורים מכמירי לב),
והדיונים בה יהיו ארוכים יחסית (כרבע שעה).
זו תהיה תחנה שתחרוט
על דגלה לעצב את השיח הישראלי ולשדרג אותו, לא להיות צינית מדי, להיות רב מימדית.
השדרנים בה לא יהיו
אנשי תקשורת יהירים, אלא אנשי שיחה עם בטחון עצמי לקחת את המיקרופון.
התחנה תתרחק משיח
מתלהם ומחפש אייטמים, ותפנה מראש אל מי שמוכן להקשיב ולפתח תרבות דיון אחרת.
התחנה תיתמך ע"י מדינת
ישראל בהיותה תחנה המייצגת את כל הגוונים בחברה הישראלית.
עד כאן לתחנת רדיו.
באשר לערוץ תקשורת אינטרנטי, התמונה קצת יותר מסובכת ואין לי רעיונות מספיק טובים
בשלב זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה