יום שלישי, 5 באוגוסט 2014

תפילת נחם לצהרי תשעה באב- נוסחה ע"י אפרים אלימלך אורבך


מצורפת בזה תפילת נחם שהותאמה ע"י פרופ' אורבך ז"ל לשיבת ישראל לארצו
אורבך קבע את נוסח התפילה ע"פ התלמוד הירושלמי במסכת ברכות (פרק ד הלכה ג)
תפילה זו הונהגה בקיבוץ הדתי.
אורבך היה חבר בתנועה ליהדות של תורה. קראו עליה כאן

במיוחד מתאימה התפילה לימים אלה בהם קובר העם את חלליו ומבקש נחמה ושואף לשלום ולאחדות בתוכו


11 תגובות:

  1. איפה ירושלים במובן של בית המקדש בתפילה?

    השבמחק
  2. בית המקדש לא מוזכר בתפילת נחם בנוסחים הרגילים

    השבמחק
  3. ברור שהוא לא מוזכר. אבל כשמדברים על חורבן ירושלים בתפילה כמובן שאין הכוונה רק לבתי המגורים..
    מדובר על ירושלים כסמל
    הרי היה חורבן גם במקומות אחרים ובכל הארץ.. והוא לא מוזכר.
    ולכן אם באים לעדכן את הברכה צריך להשאיר בה את מה שעדיין חסר בירושלים..

    השבמחק
  4. ברור הוא שהתפילה ביסודה כוללת את ביהמ"ק גם אם הוא לא מוזכר

    אגב, אני לא כ"כ רואה את ביהמ"ק כמקום שאליו אני שואף, בעיקר בשל הפילוגים בציבור הדתי שיהפכו מקום זה למסואב, ולתזכורת של ביהמ"ק הצדוקי שחרב

    השבמחק
  5. תגובת אלעד חן

    1. נראה לי שהטיעון העומד מאחורי דבריך היא הסלידה מבית המקדש כביטוי לדבר שנוגד את הרוח היהודית המודרנית, חזרת היהדות לאחור. מיהדות רוחנית ומופשטת אל יהדות מגושמת ופרימיטיבית. מיהדות של תפילה אל קורבנות. המקדש כבית מטבחיים. אל כהנים שבמקום להתעסק בלימוד ובמופשט- "..טובלים עד ארכובותיהן בדם.." במילים אחרות יהדות שלא מתאימה לעידן המודרני. וכמובן שלזה מצטרף הסיאוב והפוליטיזציה של הכהנים בבית ראשון ושני ( ישנה גם עדות וביקורת אישית מפורסמת של ישו ושל יוסף בן מתתיהו ולהבדיל בתלמוד ובמדרשים ) ומצטרפת הרגישות הפוליטית למקום והמלחמה הדתית והלאומית שהוא מעורר. המקום הזה מיד מתחבר לקנאות דתית ולאומית.

    2. לטענות אלו אפשר להשיב שהיהודי הדתי המודרני מצפה למקדש נעלה יותר. ללא החסרונות שהיו בו. ( באנלוגיה לכל הטענות כנגד הקמת מדינה וצבא יהודי ועצם הדת היהודית המשתלבת שוב עם לאום וארץ)

    3. גם היהודי המודרני- יכול לראות את המקום כמרכז רוחני - לאומי ואוניברסאלי. המקדש וחורבנו כסמל לחיי נקיות קדושה וטהרה, לנבואה, להשראת שכינה ובמילים אחרות לקשר עם הקב"ה שאינו קיים היום.

    4. אבל כאן אנו מגיעים לבעיית קדושת המקום שאינה מתקבלת על הדעת בחשיבה המודרנית ( לייבוביץ') ולעצם השאלה- למה צריך מקום כזה בעידן המודרני?

    5. וגם הנבואה והקדושה והטהרה אינן מתקבלות על הדעת בחשיבה המודרנית

    6. היהדות המודרנית והרציונלית ( וגם החסידות והקבלה)- פיתחו מודלים שלמים על הקשר בין האדם לאלוהיו (קשר לאומי- אינו מתקבל) שאינם קשורים למקדש. המקדש בעיני היהודי המודרני הוא שלב התפתחותי היסטורי, שיש לזנוח.

    7. כלומר, בתפישה היהודית המודרנית- אין מקום למקדש כי אין לו כל תפקיד בעולם המודרני. גם ללא הקורבנות והדם והטקסים. וגם לעצם הקשר בין האדם והעם לאלוהיו- אין מקום היום. הקשר הוא אחר, מתקדם יותר. מופשט. האדם והאנושות "התבגרו"

    8. התפישה הזו יכולה להיות הגיונית מאוד ומתקבלת על הדעת. ואכן היא קונה שביתה אצלנו כיהודים מודרניים. אבל היא מתעלמת מהרבה דברים. מהעיסוק הגדול בתורה ובתורה שבע"פ בעניינים אלו. ( חוסר הרלוונטיות - אינה טענה מספקת). מהמימדים הלא- רציונליים שבמקדש. מהנבואה מהקדושה והטהרה (שאינם מושגים רציונליים ואקדמיים כלל).

    9. הטענה כלפי מושגים אלו שאינם רציונליים ורלוונטיים- אינה טענה. היא רק מעידה על ההוגה שתחם את עצמו בגבולות המוכרים והניתנים לחקירה. הדבר דומה להתפתחות הפיזיקה המודרנית. בתחילת המאה ה-20 הכריזו הפיזיקאים שכל הבעיות פתירות מלבד שתי בעיות. שתי הבעיות האלו הכניסו את הפיזיקה הניוטונים לעולם של פיזיקה מודרנית. של יחסות ושל קוונטים. (איינשטיין לא קיבל את הקוונטים). המושגים המוחלטים וה"רציונליים" נהפכו למושגים מעט "מיסטיים", מעורפלים. לפיזיקאים היה קשה מאוד לקבל את המושגים החדשים. את עקרון אי הוודאות. עצם העניין ששולטות בפיזיקה כמה תאוריות בו- זמנית. כל אחת יכולה להסביר תופעות אחרות שהאחרת לא יכולה להסביר.

    השבמחק
  6. המשך
    10. אני חושב שהרב הנזיר בספר קול הנבואה- מנסה להראות את הקשר ואת ההשתלשלות הכרונולוגית של עולם הפילוסופיה הכללית ובמקביל עולם הנבואה, אותו הוא מציג כפילוסופיה היהודית –הנובעת לא מהאדם בלבד- אלא ממקור הקודש ( גם הוא לא בלבד- אלא בקשר עם האדם). גם בהקדמה לאורות הקודש (שאותו ערך הרב הנזיר), יש התייחסות מפורשת לזה. כל אורות הקודש מתעסק בזה. ( וברור שהכל מיוסד על הקבלה )

    11. אני באמת חושב ומאמין וכך גם מתפלל שבית המקדש שייבנה יהיה משהו אחר ממה שהיה. מכל המובנים ומכל הבחינות. והסיבה האמונית לזה שלא נבנה- שעדיין לא עשינו את התיקון הראוי ועדיין איננו במקומנו. עדיין איננו יודעים את החסר. איננו מכירים ויודעים את הקשר האישי והלאומי והכלל-אנושי לטמיר ולנעלם. את הכמיהה אל הגלוי מכל גלוי, ונעלם מכל נעלם.

    12. וכל עוד יש ביננו כזו שנאה- הוא פשוט לא ייבנה. וכל עוד אנחנו חושבים במונחים של ספרדים ואשכנזים (כמשל) הוא לא ייבנה. ( זו אינה מחשבה מהשוליים של המחשבה היהודית- היא קיימת בתלמוד ובמדרשים)

    13. יש להעיר- אע"פ שבעולם ההלכה הרציונלית של הרמב"ם אין מושג של מקדש שייבנה ( משמים, בנס). אלא על מקדש שיש לבנות (בידי אדם). עצם האיפשור לבנות- הן מבחינה פוליטית-בין-דתית ובין-לאומית והן מבחינת הרצון הלאומי והאישי - הוא בבחינת נס. ( התבגרות לאומית וכלל-אנושית)



    לגבי השינויים שבתפילת רחם ( הספרדים אומרים "נחם") זכרתי שהיו כמה רבנים שתיקנו זאת. מחיפוש בוויקיפדיה- מצאתי את הסיכום המצ"ב.

    נראה לי שחלק מן המתקנים (איני מתכוון לפרופ' אורבך) אינם מתייחסים למה שחסר ולמקדש ( כי הם אינם חסרים בעיניהם) והאיזכור הוא רק על העבר ועל צרות דומות בהווה. ולכן מהעבר השני- מתנגדים לשינוי כי מרגישים שמאחורי זה- עומדות דעות בעייתיות

    כמו גם הנסיונות לקצר את הצום – ולעשות סעודה חגיגית בצהרי היום- כמעשה הרפורמים ושבתאי צבי. זה שילוב שאינו יהודי וכמובן שאינו הלכתי (במובן האורתודוקסי). זה כירסום במעמד החורבני הטוטלי של תשעה באב. וזה מזכיר את דברי ר' עקיבא בויכוחו עם... (לא זוכר )– "..בשעה שברא הקב"ה את עולמו וכי אינו יודע שעתיד ליחרב? אלא בשעה שנולד תינוק אין הכל יודעים שעתיד למות? אלא בשעה שנולד הכל שמחין ובשעה שמת הכל עצבין..." יש יום העצמאות שבו שמחים על התקומה ויש תשעה באב שאבלים על החורבן ועל החסר ואין בכך כפיות טובה. ( דוקא ביום העצמאות וביום ירושלים- הנטיה היא להתלונן- על מה יש לשמוח?)

    וכי מישהו היה חושב לעצור את יום השואה- בצהרים- בגלל שיש לנו מדינה או צבא? או שיש ניצולים?

    צריך להזכיר ולזכור שמה שהחזיר אותנו לארצנו כעם הוא הזיכרון הלאומי והדתי התמידי והיומיומי של חורבן ירושלים. ברגע שאנחנו מכריזים שהגענו אל המנוחה והנחלה- אנחנו בסכנת השכחה והשאננות . דווקא מי שמדבר על המשיח בתור אופק ולא בתור זמן ממשי. הגורם לנו להיות בתנועה מתמדת אל עבר המטרה. דווקא מי שמדגיש את התנועה המתמדת- צריך להדגיש גם את התזכורת הברורה לחורבן ולסיבותיו.

    גם אם מבחינה הלכתית יש דיונים קדומים לגבי מעמדו של תשעה באב- הרי שהוא נקבע כסמל לשיא החורבן ( והיה ראוי לצרף אליו את יום השואה- לפחות בחודש אב)

    יש מקום לשנות דברים

    שולח לך מאמר של לייבוביץ' בעניין- אע"פ שהוא מיושן- מתש"ח

    מתוך ויקיפדיה-

    לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים העתיקה הועלו הצעות לבטל את אמירת תפילת נחם. לטענת התומכים בביטול התפילה המלים "החריבה והבזויה והשוממה" הינן חסרות תוכן כיום, והינן אמירת אי-אמת.

    הרב חיים דוד הלוי שהיה רבה הראשי של תל אביב צידד בעמדת ביניים. הוא דרש שינוי בנוסח תפילת נחם, אך התנגד לביטולה המוחלט של התפילה, בנימוק שכל עוד לא נבנה בית המקדש אנו עדיין שרויים באבל. הנוסח המוצע על ידו הוא על ידי שינוי לשון ההווה ללשון עבר כדלהלן: "נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר שהיתה חרבה ובזויה ושוממה. מבלי בניה היא ישבה וראשה חפוי... וכו' וכו'". כלומר הדגשת האבלות מצד אחד, אך הימנעות מהזכרת החורבן שאינו תואם את המציאות, לדבריו‏[3].

    השבמחק
  7. המשך


    רבנים אחרים (הרב עובדיה יוסף, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יוסף דב סולובייצ'יק למשל) התנגדו אף להצעה זו. לטענתם ירושלים במצבה הנוכחי נחשבת עדיין חריבה, כיוון שעוד לא נבנה בית המקדש. כמו כן לדעתם המצב הרוחני של ירושלים הינו ירוד למדי, וניתן להתייחס לכך כאל "חורבן רוחני", ולפיכך המלים "החריבה והבזויה והשוממה" עדיין בעלות תוכן ומשמעות. טענה נוספת אותה הדגישו המתנגדים לשינוי התפילה, היא הטענה שאין בסמכותנו לשנות את התפילה הזו, שלשיטתם נכתבה על ידי אנשי כנסת הגדולה. הרב חיים דוד הלוי חלק על טענה זו, באומרו כי לא ייתכן שהתפילה נכתבה אז, בהיות בית המקדש השני עומד על מכונו.

    הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי לצה"ל בזמן שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, תיקן בתשעה באב ה'תשכ"ז (חודשיים לאחר שחרור העיר) נוסח מחודש לתפילת נחם (המושפע בין היתר גם מן הנוסח האיטלקי של התפילה), והוא הנוסח אשר מופיע בסידור צה"ל.

    נוסף על כך הציעו נוסחים אחרים הרב דוד שלוש, רבה של העיר נתניה, רבנים מהתנועה ליהדות של תורה, וכן רבנים נוספים.

    הפולמוס נמשך עד היום ומתעורר בכל שנה מחדש בהתקרב תשעה באב.

    השבמחק
  8. יש סרטון ביו טיוב של שיעור של הרב שטיינזלץ והרב ברנדס באיזה דינר על מסכת יומא
    הרב ברנדס עומד על כך שהמשנה מתארת מצב שהכהן נחשד בגלל שהוא אדם לא ראוי
    למרות זאת הוא אומר שמה שחשוב אליבא דחז"ל הוא התפקיד ולא מי שממלא אותו
    יהא אשר יהא הכהן, תפקידו הוא לכפר על ישראל, וזה יבוצע גם כאשר הכהן רחוק מלהיות כליל השלמות

    אני הולך עם הרב ברנדס, אבל מנימוקיו אני לא מייחל כ"כ לבניין ביהמ"ק הואיל ועם ישראל בראשות המפלגות הדתיות יוביל לסיאוב המקדש
    יתכן שכך יבחר הקב"ה לכפר על עוונות עמו, וזה דבר גדול, אולם המציאות הבינונית והאינטרסנטית שעליה דיבר הרב ברנדס, היא לא משהו שאני מייחל לו

    השבמחק
  9. ישעיהו ליבוביץ: http://tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=44

    השבמחק
  10. עמדה נוספת הדוגלת בשינוי היחס לצום
    http://www.biu.ac.il/jh/parasha/balak/avi.html

    השבמחק
  11. גם אני הערתי בפוסט "מי כאן הלל" על פסק הלכה קונסרבטיבי באשר לצום תשעה באב. עיין שם.

    השבמחק