אחד מזכרונותי מעבודתי בשירות בתי הסוהר הוא מקבוצה טיפולית
לעבריינים שהיו שפוטים על עבירות אלימות. רובן של העבירות היה כרוך בשוד.
לו היו שואלים אותי לפני שקראתי את כתב האישום של העבריינים
את מי הם שדדו, הייתי משער ששדדו בנק או עבריין אחר וכיו"ב. זאת בשל חזותם המאיימת
וכוחם הפיזי הרב. מה שהסתבר לנו ככל שהכרנו את העבריינים שרובם המוחלט שדד קשישים,
וזאת לאחר שכפתו אותם או שביזו אותם והטילו עליהם את מוראם.
עימתנו אותם עם הקטנות שלהם ועם היותם חכמים על קטנים.
מסתבר שכך ארע גם הלילה (שוב) בתיכון הדו לשוני בירושלים. כתובות
הנאצה הפכו לחלק משגרת החיים של באי בית הספר, אולם שריפה היא אירוע אלים במיוחד. היו
יכולים המציתים והמנאצים ללכת לתיכון בו לומדים רק ערבים ולרשום עליו כתובות נאצה,
אולם הם בחרו בחוליה חלשה יותר (כלפי חוץ) ורגישה יותר, ואף הרחיבו את היריעה של ההתנגדות:
לא רק מוות לערבים, אלא גם התנגדות להתבוללות.
בכך אגב חשפו לדעתי המבצעים את השתייכותם לחברה מסורתית דתית,
ואני רוצה לקוות שלא מדובר בחבורה של נערים ששמעו בשבת דרשה- שיש בה הסתה כנגד לבן/עשו-
שקושרה ע"י הדרשן למעשה ההתבוללות הנוראי בתיכון הדו לשוני, ומיד בצאת השבת הלכו
ליישם את אשר שמעו בבית הכנסת השכונתי, ולא חיכו להפטרת השבת הבאה: וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב
אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא
יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר.
מן הראוי להקדיש דיון לסוגיית ההתבוללות אולם בפוסט אחר
בזמן אחר ב"ה))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה